סקס והעיר הקטנה

טובינגן היא עיר אוניברסיטאית קטנה וחמודה במדינת באדן-וירטמברג שבגרמניה. קחו בחשבון שמה שאני כותבת מבוסס על היכרות בת יום עם העיר, אבל העיר מורכבת, ככל הנראה, מ-70% קמפוס ו-30% עיר עתיקה. וזהו, בעצם.

ושכחתי: יש גם אוכל נחמד. בדוגמא הבאה: מסעדה אתיופית. איכשהו קיבלתי פופקורן וקטורת עם הקפה, אבל היה נהדר.


 

הגעתי לפה בשביל להשתתף בכנס בן 3 ימים על "הורמוני מין והמוח". בתכנית:

  • כיצד הורמוני מין (אסטרוגן, פרוגסטרון, טסטוסטרון) משפיעים על מצב רוח?
  • ועל קוגניציה?
  • איך שינויים בריכוז הורמוני מין משפיעים על תפקוד המוח (במהלך המחזור החודשי, בזמן ואחרי הריון ולידה, בעקבות נטילת גלולות)?
  • מה הבסיס הביולוגי של מגדר ואיך זה קשור לדיספוריה מגדרית?
  • מהם הגורמים לשיעור השונה של הפרעות פסיכיאטריות אצל גברים ונשים?
DSC_0366הנה לכם תכנית הכנס, תפסתי גם כמה מרצפות בשביל היופי שבדבר

 

DSC_0370

והנה הפוסטר שלי על הבדלים בהשפעה של קורטיזול על רקונסולידציה של זכרונות בגברים ונשים

 


זו הפעם הראשונה שבה אני הולכת לכנס לא כסטודנטית או חוקרת בלבד, אלא גם כבלוגרית. שמתי לב שהרצון שלי לספר לכם על מה ששמעתי וראיתי גורם לי להיות קצת (הרבה) יותר קשובה ומתעניינת מאשר בשגרה, אז תודה שבאתם איתי. הנה כמה דברים שלמדתי.


דברים שלמדתי

הפסיכיאטרית והחוקרת יוליה זאכר מלייפציג דיברה על דכאון לאחר לידה. הוא מופיע אצל כ-15% מהנשים וקשור לירידה הקיצונית באסטרוגן לאחר הלידה ואיבוד השלייה. הירידה באסטרוגן מקושרת לעלייה באנזים מונואמין אוקסידאז (MAO-A) המווסת ומוריד רמות מונואמינים (דופאמין, סרוטונין, נוראדרנלין). עם זאת, לא כל הנשים שיולדות סובלות מדכאון לאחר לידה. מדוע? ישנם גורמים מתערבים רבים, והיא ציינה רק שניים מהם: תפיסות קוגניטיביות וסגנון חיים. הירידה באסטרוגן קשורה גם לעלייה בשיעור הפרעות מצבי הרוח בשלב מאוחר יותר בחיים, בגיל המעבר, כפי שסיפרה לאחר מכן ויבה פרוקיאר מקופנהגן.

אינגר סונדסטרום מאונ' אופסלה בשוודיה הציגה מחקרים על קבוצות נשים שנולדו בעשורים שונים ובחנו מדוע נשים מפסיקות את השימוש בגלולות למניעת הריון. נראה שהפרעות במצב הרוח הן סיבה הולכת וגוברת להפסקה בשימוש בגלולות (לא בגלל שהגלולות החדשות מובילות ליותר סימפטומים, אלא אולי בגלל שפשוט ישנה יותר מודעות לעניין). מחקר נוסף שהציגה (ניסויי, מערך עיוור עם שימוש בפלסבו, בניגוד למחקרים הקורלטיביים הקודמים) הראה נטייה לשינויים קטנים אך מובהקים במצב רוח (עייפות, עצבנות, חרדה) בעקבות נטילת גלולות.

אוטה האבל, פסיכיאטרית שמטפלת בין השאר בטרנסג'נדרים, דיברה על ההבדלים בין מוחות גברים לנשים ועל ההבדלים בהפרעות פסיכיאטריות בין המינים. אף על פי שברמת המוח הבודד לא בהכרח ניתן יהיה להבחין בין מוח גבר למוח אשה, בממוצעים ישנם הבדלים מובהקים, גם במבנה וגם בקישוריות ובתפקוד. לדוגמא: בנשים יש יותר קישוריות (חומר לבן) בין ההמיספרות ימין ושמאל בעוד שאצל גברים יש יותר קישוריות בתוך כל המיספרה. כמו כן, היא דיברה על הבדלים מובהקים באגרסיביות: אצל גברים ניתן לראות יותר אגרסיביות, והיא אמנם תלויה בטסטוסטרון אך גם בגורמים נוספים.

לפעמים לא רואים הבדלים התנהגותיים בין המינים אלא רק הבדלים בתפקוד המוח, מה שמציע שגברים ונשים משתמשים באסטרטגיות שונות לפתרון (יעיל במידה שווה) של אותן הבעיות.

האבל גם הציגה ממצאים ממחקרים על טרנסג'נדרים, והראתה כיצד לאחר טיפול הורמונלי המוח של נשים טרנסיות (זכרים שעברו טיפול הורמונלי לדיכוי טסטוסטרון) מגיב בצורה דומה למוח של נשים מקבוצת הבקרה (נקבות ביולוגית) במטלות מסוימות. גם פסיכיאטר איתו דיברתי סיפר על התרשמות דומה אצל המטופלים שלו: שינויים קוגניטיביים ורגשיים מהירים מאוד (שבועות ספורים) עם תחילת הטיפול ההורמונלי, באופן שתואם את המגדר-הרצוי. אבל (גם כאן) משפיעים גורמים נוספים. ההורמונים הפועלים על המוח הבוגר לא מביאים תמיד לאותן ההשפעות של חשיפה ארוכת שנים, החל משלב העובר.

DSC_0373

וכמובן, למדתי עוד על האופן בו התגובתיות לסטרס משתנה עם השינויים ההורמונליים במהלך המחזור החודשי ובעקבות נטילת גלולות. גם הביצועים במטלות קוגניטיביות שונות (מרחביות, מילוליות) משתנים במהלך המחזור, בעיקר עם השינויים ברמות האסטרוגן, אך מתברר שהכיוון אינו תמיד ברור.

DSC_0366

DSC_0375

פינת האנשים שהכי חידשו לי

כאן נכנס החוקר נילס בירבאומר שדיבר על איכות החיים אצל חולי ALS (גבוהה הרבה יותר ממה שציפיתי) שסיפר גם על הקושי להשיג חולים למחקר בשוויץ אך לא בגרמניה (בה יש רתיעה מהמתות חסד בשל סיבות היסטוריות), ועוד משהו שחידש לי: המצגת המפורטת והגרפית ("זה מאוד אבסטרקטי, יה?" כך אמר) שהציג בסטיאן אמנד על האופן בו מתבצע ניתוח לשינוי מין (מזכר לנקבה).

DSC_0371

פינת החוויה האישית הטובה ביותר

כאן נכנס, כמובן, פאנל המומחים על "מין ומגדר: השלכות תיאורטיות ופרקטיות". אמנם לא יצאתי משם עם מסקנות ותובנות מרחיקות לכת, אבל היה נהדר לראות אנשים מדיסציפלינות שונות (סוציולוגיה, מדעי המוח, רפואה) מנהלים דיון מכבד ורגוע, והיה מספק, באופן אישי, לצאת קצת מאיזור הנוחות שלי ולשמוע מגוון דיעות.

המלצת היום

נסו לדבר עם אנשים ולא להניח מראש את העמדות שלהם בנוגע לנושאים מסוימים רק כי הם תואמים לסטריאוטיפ מסוים.


לסיום, קבלו לחם עם נוטלה וכוסית שנאפס – קינוח נהדר מפאב מקומי.

27654781_10157152554769408_9042085542284325832_n


ציון כנס

מידת עניין: מעולה

מיקום: חמוד, קל להתמצאות כמו במשחק מחשב מהניינטיז

אוכלוסייה: מרתקת ושונה מאוכלוסיית הכנסים הרגילה שלי

מספר ההפסקות ביחס להרצאות: סביר

איכות המאפים: סביר

מספר יחידות שוקולד ריטר שפורט שנצרכו: 2-3 לשעה

ציון סופי: מעולה

 

פתחתי בלוג על נוירוסיינס

זה קורה כמעט בכל כנס. ליד הפוסטר אותו אני מציגה, בפינת הקפה או בין שיחות עם משתתפים אחרים. הם מזהים אותי קודם, או שאני מזהה אותם. הם ראו את השם שלי ברשימת המשתתפים, או שאני ראיתי את שלהם, או גם וגם. אני אמנם עובדת במוסד אקדמי גרמני (אוניברסיטת-הרוהר בבוכום), אבל השם שלי, שירה, בולט באי-גרמניותו. נחמד לפגוש ישראלים אחרים בכנס, ובכנסים שאני משתתפת בהם – בדרך כלל, בנושאי למידה וזכרון רגשיים, סטרס (דחק) והפרעות תלויות-סטרס, תמיד יש לפחות ישראלי אחד. זה כיף, כי כשפוגשים ישראלים בכנסים, המוח יכול לצאת סוף-סוף לחופשה קצרה, לעבור מהשפה הזרה לשפה העברית, שם הכל תמיד קל יותר, וגם אם שוכחים מילה אז תבוא אחרת, כי זו שפת ברירת המחדל ואיתה הכל פשוט וקל יותר.

עד שמגיעים אל הפוסטר.

אין דבר קשה יותר מאשר להציג את הפוסטר בשפה העברית. בעצם, ככל הנראה יש, וזה יהיה להציג את הפוסטר בשפה הגרמנית, אבל לפחות לכך יש הצדקה מסוימת (לפחות לטענתו של מארק טווין). אבל קשה? בעברית? למה? אני מנסה לדבר על תוצאות המחקר, אבל מרגישה כאילו אני הולכת על ביצים, שוקלת באיטיות כל מילה. במרבית הפעמים אני נכנעת, אחרי זמן לא רב, ומבקשת לעבור לשפה האנגלית. מכאן הכל כבר קולח. בהפסקת הקפה שאחר-כך, כשמדברים על גרמניה ועל ישראל, על המצגת שהיתה לפני הפסקת הצהרים או על איכות המאפים, אפשר כבר לחזור לעברית.

אני נמצאת כבר מעל חמש שנים בגרמניה. הגעתי לכאן במסגרת תכנית הדוקטורט שלי, לאחר שסיימתי תואר ראשון (פסיכולוגיה) ושני (פסיכולוגיה, מגמת פסיכוביולוגיה), שניהם באונ' חיפה. לאחר מכן, בית-הספר הבינלאומי למדעי המוח (International Graduate School of Neuroscience, או בקיצור, ה-IGSN) בעיר בוכום, גרמניה, העניק לי מלגה ראשונית להשתתפות בתכנית הדוקטורט, שכולה על טהרת השפה האנגלית. החלטתי לקבל אותה ולעבור לשם. לאחר זמן קצר מצאתי את המנחה ואת המעבדה שבה אעבוד על הפרויקט שלי, המחלקה לפסיכולוגיה קוגניטיבית בראשות פרופ' ד"ר אוליבר וולף [שימו לב (אכטונג)! בגרמניה אנחנו מקפידים על הצגת שני התארים]. הפרויקט שלי עסק בסטרס, קורטיזול (הורמון סטרס) ובהשפעה שלהם על תהליך הייצוב-מחדש (רקונסולידציה) של זכרון פחד. בחודש מאי 2016 הגנתי על התזה וזכיתי לתואר דוקטור לפילוסופיה (PhD) במדעי-המוח בטקס רב-רושם וסטרס, שכלל הרבה תמונות, חיבוקים, מסרונים בזמן אמת למשפחה שנשארה בארץ, וגם כובע-דוקטורט עם בובה של בונה (כן, החיה) זומבי עליו. אל תשאלו.

כיום אני עדיין באותה המעבדה, עובדת כפוסט-דוקטורנטית. אני ממשיכה לחקור למידת פחד, למידת הכחדה, סטרס וקורטיזול. את הנושאים האלה – ורבים אחרים מתחום מדעי-המוח והפסיכולוגיה –  הייתי רוצה לחלוק איתכם כאן בבלוג. עבורי זו תהיה הזדמנות נהדרת לכתוב ולדון גם בעברית, לשם שינוי. עבורכם – אפשרות להיחשף לתחומי מחקר מרתקים ועכשוויים.